אני שרה את חיי – כדי לגעת בשלכם

כל סיפור אישי יכול להפוך לגשר

בשנה האחרונה דיברתי הרבה על אומץ על הדרך שלי לצאת לאור, לפרוץ שתיקות, לשבור פחדים ישנים ולתת לקול שלי להישמע.וזה היה נכון. זה עדיין נכון.

אבל בזמן האחרון אני מבינה משהו נוסף, עמוק יותר.

מה שאני עושה ב"המסע אל הקול" הוא לא רק בשבילי. אני לא רק "מגלה את עצמי". אני נותנת קול למה שרבים ורבות כל כך מרגישים  ולא תמיד יודעים איך לבטא.

בחרתי לחלוק את מה שעברתי, את הדרך שעשיתי, דרך הסיפורים והשירים שאני שרה, מתוך תקווה שמה שאני מביאה איתי - יכול להאיר גם למישהו אחר את הדרך. המופע שלי הוא לא רק הופעה, הוא מעשה של פתיחת הלב. של חיבור אנושי עמוק.

כשאני שרה את השבר, את האובדן, את השינוי - אני בעצם פותחת מרחב.מרחב שבו הקהל יכול להרגיש משהולהיזכר במשהולסלוח לעצמו על משהו.או פשוט לבכות ולצחוק בלי התנצלות

אישה אמרה לי פעם אחרי המופע:"" הרגשתי שאת שרה אותי

וזה הרגע שבו הבנתי , שאם אני משמיעה את הקול שלי רק כדי לגלות את עצמי,  זו התחלה טובה. אבל אם אני עושה את זה כדי לעזור לאחרים להתחבר לקול הפנימי. -אז זו השליחות שלי, כי בעצם כל סיפור אישי יכול להפוך לגשר.

אני לא מנסה להרשים.

אני באה להיות נוכחת. בלי מסכות.

וכל פעם שאני עושה את זה באמת - אני רואה בעיניים של הקהל איך זה פוגש אותם

זאת המתנה שאני מבקשת לחלוק.לא רק לגעת - אלא לאפשר גם לאחרים לנוע מבפנים.להראות, דרך השירים והסיפור שלי, שגם כשהלב נסדק – אור יכול לחדור.